החלטה בתיק בר"ע 2084-11-12

1.      לפני בקשת רשות ערעור על החלטת של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (ס"ע 23861-06-12; השופט נטע רות) אשר ניתנה ביום 22.10.12 ובו נענתה לבקשת המשיב למנוע את פיטוריו עד להכרעה בהליך העיקרי.

הרקע העובדתי שנקבע על ידי בית הדין האזורי

2.      המבקשת (להלן - דן) הינה תאגיד העוסק במתן שרותי תחבורה לציבור. המשיב (להלן - הנהג), יליד 1966, הועסק בדן למן שנת 1985 לערך במשרה מלאה כנהג אוטובוס קבוע כמשמעו בהסכמים הקיבוציים החלים בדן. ביום 21.6.09 היה הנהג מעורב בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. עקב תאונה זו נחבל הנהג באופן קשה ואובחן כסובל מחבלות בגב ושבר בחוליה (להלן - הפגיעה). בעקבות הפגיעה הנ"ל נעדר המבקש מעבודתו לצורך החלמה ושיקום משך 21 חודשים. צויין כי זו היתה הפגיעה השלישית של הנהג, עקב תאונת דרכים בעבודה, והחמורה מביניהן.

3.      במהלך העדרותו של הנהג מעבודתו עקב הפגיעה, התגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר לזכויות המגיעות לו בתקופת ההעדרות. הנהג עירב בענין זה את נציגי ועד העובדים וביקש את סיועם, אולם פניותיו נפלו לדבריו על אוזניים ערלות. על רקע מחלוקת זו פרץ בין הצדדים סכסוך נוסף, במסגרתו ייחס הנהג לדן פרסום של תצלומו ברבים על לוחות המודעות בתחנות דן, ללא רשותו וללא התראה. לטענת הנהג, תחת התצלום הופיעה הוראה לנהגי דן לגבות ממנו תשלום בגין נסיעה בתחבורה ציבורית. משכך - כך טען, מדובר בפרסום שיש בו לשיטתו כדי להשפילו ולפגוע בפרטיותו. בגין טענה זו הגיש הנהג ביום 20.12.10 תביעה במסגרתה עתר, בין היתר, לתשלום זכויות נלוות בתקופת ההיעדרות מהעבודה על רקע הפגיעה, וכן לתשלום פיצוי בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיותו. במסגרת תביעתו הנ"ל העלה הנהג טענות מטענות שונות, בין היתר, כנגד מנהל כוח האדם בדן, מר יעקב פרידמן, אשר הוא העומד לדבריו מאחורי מסכת ההתנכלויות עליה עמד בתביעתו כאמור.

4.      אחר אלה - ביום 3.4.11, שב הנהג לעבודה בהיקף מוגבל על-פי המלצת רופא תעסוקה. עם שובו הועסק הנהג משך 4 שעות ביום במשמרת הבוקר בלבד, לתקופה של כ- 9 חודשים, וזאת עד לחודש 12/11.

5.      בין הצדדים ניטשה מחלוקת ביחס לתנאי העבודה שהיה על דן לספק לנהג לאור מצבו הבריאותי והמלצת הרופאים. מחלוקת זו מתייחסת לשני עניינים:

הענין האחד נוגע לאספקת כסא אורטופדי בהתאמה אישית על רקע פגיעת הנהג בגבו - בעוד הנהג טוען כי דן לא סיפקה לו כסא אורטופדי על פי המלצת הרופאים, באופן שהביא להחמרת מצבו, הרי שדן טוענת כי היא סיפקה כסאות אורטופדיים המתאימים למצבו של הנהג. בשל מחלוקת זו עתר הנהג לבית הדין האזורי בבקשה לחייב את דן לספק לו כסא אורטופדי במהלך עבודתו (ס"ע 6412-11-11, להלן - תיק הכסא).

הענין השני נוגע לשיבוץ הנהג לעבודה במשמרות הבוקר בלבד - בעוד הנהג טוען כי על פי המלצת הרופאים היה על דן לשבצו לעבודה במשמרות הבוקר בלבד וכי זהו השיבוץ המתחייב ממצבו הרפואי מטעמים שונים, הרי שדן טוענת כי שיבוץ במשמרות הבוקר אינו מתחייב ממצבו הרפואי על פי חוות דעת הרופאים התעסוקתיים ועל בסיס התשתית העובדתית הקשורה בתנאי ההעסקה של הנהג.

דן הודתה כי עם חזרתו של הנהג לעבודה הוא אכן שובץ לעבודה במשמרות בוקר בלבד, על אף שלשיטתה היא לא היתה מחויבת לכך, אולם לדבריה בשל צרכי העבודה לא היה באפשרותה להבטיח לנהג עבודה אך ורק במשמרות אלה.

משהחל הנהג להיות משובץ גם למשמרות אחר הצהריים, הוא לא התייצב אליהן תוך שהוא מספק אישורי מחלה בשל העדרותו, וזאת מבלי לגרוע מטענתו כי דן לא היתה רשאית לשבצו במשמרות אחר הצהריים אלא במשמרות הבוקר בלבד.

6.      בנוסף למחלוקות האמורות, העמידה דן את הנהג ל"משפט חברים" בבית הדין המשמעתי הפועל על פי תקנונה בטענה כי הוא דווח על הוצאות נסיעה מביתו שבלוד למקום העבודה על אף שבפועל נהג להגיע למקום העבודה מבית חברתו בגבעתיים. הנהג זוכה בהליך זה. דן - שלא הסכינה עם תוצאותיו של משפט החברים - החלה לבצע מעקבים אחר הנהג ולטענתה אלה הוכיחו כי הנהג אכן נהג ללון בגבעתיים וכי גרסתו במשפט החברים הייתה שקרית. כמו כן, ייחסה דן למבקש אחריות ל"ארוע בטיחותי חמור" מיום 29.2.12 של השארת אוטובוס חונה במסוף ללא הפעלת בלם יד, וזאת באופן שיכול היה להוביל לאסון.

7.      על רקע טענות אלה ובעיקר על רקע המחלוקת סביב ההתייצבות לעבודה במשמרות אחר הצהריים נשלח לנהג, ביום 13.5.12, מכתב הזמנה לשימוע לצורך בחינת האפשרות להפסיק את עבודתו, וזאת מן הטעמים הבאים: אי התייצבות לעבודה במשמרות הצהריים ללא הצדקה רפואית ועשיית שימוש לרעה במסמכים רפואיים; התפרצות והטחת עלבונות במנהל כוח האדם בדן - מר פרידמן, ביום 7.2.12; אחריות "לאירוע בטיחותי חמור", כמפורט לעיל; אי התייצבות על פי הזמנה טלפונית לבדיקה של רופא תעסוקתי; הצגת מצגים מטעים באשר למקום המגורים על בסיסה שולמו לנהג דמי נסיעות שלא הגיעו לו. 

8.      ביום 20.5.12 נערך לנהג שימוע אליו התיצב בלוויית בא כוחו. במהלך השימוע טען כך: שיבוצו לעבודה במשמרת הצהרים גורם להארכת משך הזמן במהלכו הוא נדרש לשבת על כסא בנסיעה, דבר המחמיר את הפגיעה בגבו. לטענתו זמן ההגעה והחזרה מהמשמרת בבוקר קצר משמעותית מזמן ההגעה והחזרה מהמשמרת אחר הצהריים; אי ההתייצבות לעבודה במשמרות צהריים מגובה במסמכים רפואיים תקפים; הרופא התעסוקתי מטעם דן - ד"ר מונטסרינסקי לא התייחס להמלצה הרפואית לשבוץ המבקש  במשמרות הבוקר בלבד ולא נימק את חוות דעתו; ההתפרצות כלפי מר פרידמן לא הייתה ולא נבראה ובידי הנהג הקלטות המוכיחות זאת.  הנהג הכחיש מכל וכל את האחריות "לאירוע הבטיחותי החמור" המיוחס לו וטען כי בידיו צילום והקלטה לתמיכת עמדתו; אי ההתייצבות במרפאה התעסוקתית על פי דרישת דן נבעה מן ההתראה הקצרה שנתנה לנהג. בסופו של יום התייצב הנהג במרפאה זו על פי דרישה שתואמה והודעה לו זמן סביר מראש; לא הוצגו מצגים כוזבים ביחס למקום מגוריו של הנהג ומקום לינתו ובהקשר זה - יש להביא בחשבון את מצבו המשפחתי כרווק הנוהג לעיתים ללון מחוץ לביתו. בנוסף הטעים הנהג, במהלך השימוע, כי הוא שילם בבריאותו הפיזית למען דן וכי להבנתו, על דן לגמול לו על כך בעריכת התאמות סבירות על פי המלצת הרופאים.  כן ציין הנהג, כי משך 15 שנה הוא עבד בדן לשביעות רצונה ורק לאחר התאונה החליטה דן להתעלם ממצבו הבריאותי ולהתנכל לו.

9.      בעקבות ישיבת השימוע הוחלט להעביר את ההחלטה בעניינו של הנהג לוועדה פריטטית ולקבל את הסכמת נציגות העובדים לסיום העסקתו. זאת, על אף שלשיטתה של דן, על-פי ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים היא לא היתה מחויבת לקבל את הסכמת נציגות העובדים לפיטורי הנהג. בוועדה הפריטטית השתתפו מטעם דן: סגן ראש חטיבת משאבי אנוש - מר בני דיין, ומר פרידמן; וכנציגי העובדים שני חברים בוועד העובדים - מר מוטי סעד ומר שייקה בקלש.

במהלך הדיון בוועדה זו הציג מר פרידמן את עמדתה של דן, תוך שהוא חוזר למעשה על נימוקי השימוע כאמור לעיל. הנהג ובא כוחו חזרו על טענות הנהג בשימוע וכן טענו כנגד הרכב הועדה.

10.  ביום 30.5.12 החליטה הועדה הפריטטית לאשר את הפיטורים. ביום 31.5.12 הודע לנהג על החלטת הוועדה הפריטטית על רקע הנימוקים שפורטו במכתב ההזמנה לשימוע. בהודעת הפיטורים נכתב כי הטעם להם נעוץ ב"אי התאמה" וכי עבודתו של הנהג תסתיים ביום 30.6.12.

הכרעת בית הדין האזורי

11.  בית הדין האזורי קבע כי בחינת תקינות הפיטורים צריכה להעשות במסגרתו של חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח - 1998 (להלן - חוק השוויון), אשר מכוח סעיף 13 בו מוחלות על ענייננו, בין היתר, הוראות סעיף 9א' לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988, אשר מטיל על המעביד את הנטל להוכיח כי לא הופר חוק השוויון. דהיינו, ובלשון בית הדין האזורי -  "אחת שהרים העובד את הנטל להראות כי הוא חוסה בצל ההגנות האוסרות אפליה מחמת מוגבלותו, אזי שהנטל להראות כי המעביד אכן פעל בצורה סבירה  לביצוע התאמות, באופן שאיננו מטיל עליו נטל כבד מידי - מוטל על המעביד".

12.  במסגרת בחינה זו קבע בית הדין, ברמה הלכאורית, כי יש לראות בנהג "אדם עם מוגבלות" כמשמעות המונח בחוק השוויון, ובהתאמה היה על דן להראות כי היא אכן ביצעה את ההתאמות הנדרשות מבלי שהדבר יטיל עליה נטל כבד מדי וזאת, על מנת לאפשר את המשך העסקתו של הנהג. לדעת בית הדין האזורי דן לא הרימה נטל זה, בין היתר, משחוות הדעת עליה הסתמכה דן היתה לקונית ולא ברור ממנה מהי התשתית הרפואית והעובדתית שהוצגה למומחה ובכלל זה לא ברור האם הוא נדרש למחלוקת אודות ההעסקה במשמרות הבוקר אם לאו.